בואי הרוח הוא ספר פרוזה שכתב הרב חיים סבתו, ראש ישיבת ההסדר ברכת משה במעלה אדומים. המתאר בעיקר את חייו של עולה חדש מהונגריה בשם משה פרקש, ואת חיי העולים החדשים בשכונת קריית יובל בירושלים (שיכון-עולים בית מזמיל). הסיפור מבוסס על חוויותיו האישיות של הסופר כנער משיכון בית מזמיל, וכולל פרטים אוטוביוגרפיים רבים. המספר בספר הוא עולה חדש, בן להורים יוצאי מצרים, החי במעברת בית מזמיל, בה גרים זה לצד זה עולים חדשים יוצאי גלויות מצרים, מרוקו והונגריה. המספר מתאר את ההווי בשכונה הירושלמית בשלהי העשור הראשון למדינת ישראל. נושא מרכזי בסיפור הוא סיפורם של ניצולי השואה, והדרך בה הנער נחשף לגורלם. הסביבה מתנכרת לניצולים: נערים זורקים אבנים על החריגים שבהם, והמבוגרים אדישים להתנהגותו של הצבר, שנתפס כיצירת המופת של דור התקומה, וגדל ללא יראת כבוד לזקנים. סבתו לא חושך שבטו מתושבי הארץ על יחסם לעולים החדשים, אך הוא מתמקד בסיפורם הנורא שנפרש לעיניו דרך ידיד מרכזי אחד, אדם מבוגר בשם ישראל משה פרקש. Source: Wikipedia (he)