חזון הצמחונות והשלום מבחינה תורנית הוא מאמר העוסק במקומה של הצמחונות ביהדות, שנערך על ידי הרב דוד כהן (ה"נזיר") על בסיס שני מאמרים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. המאמרים הם "אפיקים בנגב" שפורסם בכתב העת הפלס בשנים ה'תרס"ג-ה'תרס"ד, ו"טללי אורות" שפורסם בקובץ "תחכמוני" בשנת ה'תר"ע. בקובץ מובאים בין היתר דברי הרב קוק שאכילת בשר בעלי חיים לא נאסרה בתורה מכיוון שבמצב הנוכחי של האנושות צמחונות עלולה להזיק יותר מאשר להועיל, למשל על ידי כך שתגרום להשוואה מסוכנת בין האדם לבעלי חיים, ולטשטוש מעלתו הרוחנית הגבוהה של האדם. עם זאת, לפי הרב קוק מצוות רבות בתורה מחנכות למוסריות כלפי בעלי חיים, כדי להכשיר את האנושות לקראת מימוש חזון הצמחונות בעתיד. רובו של החיבור מבסס את הטענה הזו, על ידי ביאור מעמיק לטעמיהן של מצוות הנוגעות לשימוש האדם בבעלי החיים, כגון כיסוי הדם, בשר בחלב, שעטנז, ועוד. סיבה נוספת להימנעות מצמחונות שמוזכרת בחיבור, היא הטענה שבשר מספק לאדם כוח גופני שמאפשר לו לעסוק בתורה ולזכך את שכלו ומוסריותו, להגיע בסוף אל החזון המוסרי הנעלה של הצמחונות. נימוק זה שולי יחסית ב'חזון הצמחונות והשלום', אך בספר עין איה, הרב קוק השתמש בנימוק זה בלבד כשהצדיק את היתר אכילת בשר, תוך התבססות על הדעה שהייתה מקובלת בזמנו, שאין מזון אחר שמספק לאדם את התזונה שמספק בשר בעלי חיים. למשל, הוא כתב: "אם היה איזה מאכל שימלא מקום הבשר בהזנה, הייתה נחשבת טביחת בעלי חיים לאכול בשרם לדבר בלתי הגון, כיוון שיוכל האדם להניח בעלי החיים בחיותם ולהספיק מזונו הראוי לו מדברים זולתם". עורך המאמר, הרב דוד כהן (הנזיר), שהיה מתלמידיו המובהקים של הרב קוק, היה צמחוני בעצמו. בנו של הרב הנזיר, הרב שאר ישוב כהן שגדל במחיצתו של הרב קוק, העיד שהרב קוק נמנע מאכילת בשר ועוף מלבד בשבתות ובחגים, והטעם להימנעות היה חזון הצמחונות והשלום. Source: Wikipedia (he)