חדוה ואני: ופרשת קורותינו בעיר תל-אביב הוא ספרו השני של אהרן מגד, שפורסם בשנת תשי"ד–1953 בהוצאת הקיבוץ המאוחד (ספרית ילקוט) וועדת התרבות של מועצת פועלי חיפה. הספר זיכה את מגד בפרס אוסישקין. העלילה סטירית ומתארת זוג, חדוה ושלומיק, אשר עובר מן הקיבוץ לעיר. בעלילה, מגד מקביל בין חיי הקיבוץ האידיאליסטיים והשקטים לבין העיר, המוצגת כמסואבת. חדוה מוצגת כבעלת מוטיבציה רבה מאוד להצליח בעיר, בכל מחיר, בעוד ששלומיק מעוניין לשוב לקיבוץ (אליו הזוג שב). בראיון שהעניק מגד בספטמבר 2008 למוסף "שבעה לילות" של ידיעות אחרונות אמר מגד כי הוא מתחרט על כתיבת "חדוה ואני": עיבודו הנודע ביותר של הספר הוא לסדרת הטלוויזיה החלוצית "חדווה ושלומיק" ב-1971. השינויים הרבים שנעשו לסיפור הבסיס הובילו את מגד לבקש לשנות את שם הסדרה. הספר אף עובד למחזה (אשר הוצג בתיאטרון הבימה ב-1954, בבימוי ישראל בקר). במאמר "דמות האישה במחזות ישראלים" מנתחים משה צימרמן ואורית מס את אופן הצגת הנשים במחזה: Source: Wikipedia (he)