מִלְּבַדְאַתָּה, מבחר (1991-1934) הוא כותר אוסף שיריו המהודר והמוער של המשורר אבות ישורון, מהשנים 1934 עד 1991. אוסף השירים נערך על ידי הלית ישורון ולילך לחמן. ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד - סימן קריאה / הספריה החדשה לשירה. לדברי חוקר הספרות מנחם פרי, היה ישורון: "אחד מגדולי המשוררים הישראלים. שנים ארוכות רק מעטים - אף כי נאמנים - ידעו להעריך את עוצמתו השירית כערכהּ". ישורון מערבב בשירתו את "הנושאים הגדולים של הקיום היהודי-ישראלי עם חומרים קומיים וזוטות של חצר אחורית תל אביבית. המרכיבים המגוונים, החורקים אלה באלה, מותכים באסוציאציה היוצרת של המשורר". המילים הפורצות, קיטוען והלחמתן היו התצורות המילוליות לאמירות הגלות והשבר, האובדן והתחיה, החיפוש וההמצאה ממעבה הקיום האנושי והיהודי אשר ביצירתו. ישורון אמר על שירתו: "אינני הולך לכתוב דברים שהתכוונתי. אני הולך לכתוב דברים המגששים באפילה... אני לא מגיע לשיר אף פעם. לרחשושים ולזעזועים אני מגיע, ולמלים סדוקות ומרוסקות... השיר הוא דרך חיים. כל מה שנדבק לך בדרך מן החימר, מהבוץ, מהאדמה - זה השיר. התהליך של הקמת שיר הוא השיר. השיר זה לא מה שנדפס בעיתון, הוא תמיד נשאר איפה שהמערבל הזה שאוסף את הביצים והקליפות והבצל והמלח". Source: Wikipedia (he)