"אוֹרֵחַ נָטָה לָלוּן" הוא רומן בן שמונים פרקים מאת ש"י עגנון שפורסם ב-1939, שעלילתו מתרחשת ב"שבוש", שלימים הבהיר עגנון שהיא למעשה בוצ'אץ', עיירת הולדתו בגליציה. המספר, האורח שנטה ללון, בא מארץ ישראל לביקור בעיירה בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ובסופו של הסיפור הוא חוזר לירושלים. בסיפור המחיש עגנון במלוא חומרתו את המשבר שבו היו נתונים יהודי פולין לאחר מלחמת העולם הראשונה, ושהגיע לשיאו בשנות השלושים. דרך הרומן נפרשות בפני הקורא האידאולוגיות של התקופה והמחלוקות סביבן: ציונות, סוציאליזם, קומוניזם ואנרכיזם. עגנון מתעמת בספר עם שאלות אמונה קשות: אובדן האמונה של חלק מהדמויות בעקבות טרגדיות פרטיות וציבוריות, שאלת ההשגחה הפרטית, ההתערבות האלוהית במתרחש, עולה כל הזמן ומבצבצת מבין השורות, בתוכחה לשמיים. יש הרואים את הסיפור כמבוסס על ביקורו הקצר של עגנון בבוצ'אץ' באוגוסט 1930. בטקס הענקת פרס נובל לספרות לעגנון אמר יו"ר ועדת הפרס, אנדרס אסטרלינג, שהספר הוא אולי הישגו הגדול ביותר של עגנון. חוקר הספרות דן לאור הוסיף כי יצירה זו: "אינה רק מיטבו של עגנון, אלא, קרוב לוודאי, נקודת הגובה של הסיפורת העברית במאה העשרים בכללותה". Source: Wikipedia (he)